השבוע נפגשנו עם שתי חברות טובות של סימה ושלי.חברות עם ילדים, ילדים בגילאים שונים.השיחה התנהלה לה בשלווה ובנחת כאשר הנושא החושב שנדון היה כמובן : הזוגיות.הזוגיות שאנו כולנו שואפים וכמהים לה.
שתי חברות שנקרא להן כאן דפנה ושירי גרושות.שתיהן לאחר מערכת יחסים ארוכה ואוהבת ושתיהן התחילו לפני שבוע שבועיים מערכת יחסים חדשה.מעניין היה לעקוב אחר השוני שבין שתיהן.דפנה סיימה מערכת יחסים קשה, מורכבת,חולה במידה רבה ,עם הגבר שהיה איתה לאחר שהתפכחה והבינה את התנהגותו הנלוזה והבעייתית. היא באמת הייתה כזו וגרועה מכך.אני יודע, הייתי איתה בחלק מהמסלול שהיא עברה איתו כצופה, כמאזין ככותל הדמעות שלה וכנותן עצות.דפנה מאושרת עתה עם הגבר החדש שפגשה.אינה מהססת ללכת לייעוץ פסיכולוגי ולקבל חיזוקים.מוכנה בכל נפשה לקראת הקשר החדש והכה מבטיח.
שירי לעומתה במצב שונה.הקשר היה קצר יותר ויותר רגיל. שירי אינה מסוגלת ,עדיין, להשתחרר מהגבר הקודם של חייה.גבר שאינו מוכן להתחייב.המצהיר על אי מחויבות. אך הרוצה בה כ"דבר הבטוח" הנמצא שם ופה עבורו.קשה לשירי להבין זאת.נדמה לי שהיא אינה רוצה להבין זאת כי זה נוח להישאר במצב מעין זה."אני חשה צער רב עליו " היא אמרה. "הוא כה בודד וכה מתלבט" היא הוסיפה וניתן היה לראות את הלחלוחית בעינה בעת שדיברה עליו.גם שירי פגשה גבר "מקסים ,שנון ,רגיש ומחויב" כפי שציינה בנעימות. גבר נאה ,ראינו אותו.חכם ונבון.אבל אינו מסוגל עדיין להשכיח משירי את הגבר הקודם.
קיבעון מחשבתי מעין זה כפי שיש לשירי מאפיין נשים וגברים רבים בכל גיל.הוא מאפיין במיוחד את אוכלוסיית הגרושים והגרושות בגילאי ה40 עד ה60.נוח לנו להישאר במסגרות קיימות,להשלות את עצמנו שהכול פתיר "אם רק נעשה...אם רק נשתדל יותר...אם רק נבין אותו יותר...אם רק נרשה לו יותר מרחב, פחות מחויבות,יותר חופש.."קל לנו להיתלות באילן הזה.זה מוריד אחריות ממנו וממנה.זה עושה את הכל מאוד פשוט.
פשוט אך לא נכון.מערכת יחסים היא רק בין שני אנשים.אינטימיות וחברות אמיתית רק בין שניים.אין תוספות ואין הנחות.אם זה אינו מספק את אחד הצדדים? יואיל בבקשה לפרוש ולתת את הסיכוי לאחר.זהו אינו טריו או כל סכום אחר.זה זוג.זו זוגיות.זו מערכת יחסים שבין שניים הרוצים בכך לעצמם ולעצמם בלבד.
לא לוותר.מגיע לנו את הטוב והייחודי ביותר.
ד"ר אבי זלבה
